סוטרת היהלום: כתבי הבודהיזם

סוטרת היהלום היא אחד מכתבי הקודש המרכזיים והמשפיעים ביותר במסורת הבודהיסטית. היא נלמדה, שוננה, דוקלמה, והועתקה במרכז אסיה, בסין, בקוריאה, ביפן, בווייטנאם, במונגוליה, ובטיבט במשך קרוב לאלפיים שנה. מאות פרשנויות נכתבו עבורה על ידי נזירים ובעלי בית, שׂרים ומשוררים, מלכים ונסיכים. נאמר שמורה הזן השישי, חְוֵוי נֶנְג (638–713) – ככל הנראה הדמות החשובה ביותר בהתפתחות מסורת הזן כולה – הפך לנזיר לאחר ששמע אדם מדקלם את סוטרת היהלום בשוק, והגיע להארה לאחר שלמד ממורו את הפסוק מן הסוטרה: "מבלי לשהות בדבר, התודעה מתעוררת." הנסיך הסיני צַ'או־מִינְג (499–529) חילק את הטקסט לשלושים ושניים פרקים המייצגים את שלושים ושניים המאפיינים המופלאים המעטרים את גופו של הבודהה, והחלטתי לשמור על חלוקה זו גם בתרגום הנוכחי.

              סוטרת היהלום הועלתה על הכתב לראשונה ככל הנראה במאה השנייה או השלישית, בסנסקריט. בשנת 401 היא תורגמה לסינית על ידי המתרגם המהולל קוּמָארָגִ'יוָוה (344–413). לפחות חמש גרסאות סיניות נוספות של הסוטרה חוברו עד סוף המאה השביעית. תרגום לטיבטית הופיע במאה התשיעית, ואחריו נערכו תרגומים למנצ'ורית ולמונגולית. בסוף המאה התשע־עשרה, החלו להופיע גם תרגומים של הסוטרה לשפות מערביות. אולם תרגומו של קומארג'יווה נשאר הנוסח הפופולרי ביותר של סוטרת היהלום, ובודהיסטים בכל רחבי מזרח אסיה מדקלמים ולומדים אותו עד עצם היום הזה. התרגום הנוכחי לעברית מבוסס גם הוא על גרסתו הקדומה של קומארג'יווה.

              בתחילת המאה העשרים, נזיר טאואיסטי בשם וַואנְג יוּ'אֶן־לוּ גילה אלפי כתבי יד עתיקים שהוצפנו במערה הנמצאת במערב סין, על דרך המשי. היו ביניהם גם מאות עותקים של סוטרת היהלום. אחד מעותקים אלו – מגילה מאוירת באורך של כחמישה מטרים, המבוססת על תרגומו של קומארג'יווה, והמתוארכת לשנת 868 – נחשב כיום לספר המודפס העתיק בעולם. הוא הודפס כשש מאות שנה לפני התנ"ך המפורסם של גוטנברג. כפי שהתנ"ך נבחר להיות הספר הראשון המודפס במערב, סוטרת היהלום נבחרה להיות אחד מכתבי היד הראשונים שהודפסו במזרח. מגילה זו נמכרה לחוקר הארצות אורל שטיין בשנת 1907, והיא מוצגת מאז בספרייה הלאומית בלונדון. אולם בהחלט ייתכן שהגיע הזמן להשיבה למזרח.

            שמה המקורי של הסוטרה בסנסקריט הוא וַוגְ'רָה־צֵ'דיקָה פְּרַגְ'נָה־פָּארָמִיטָה סוטרה, כלומר "סוטרת החוכמה השלמה החותכת כ־וַוגְ'רָה", כלי הנשק המיתולוגי של האל אִינְדְרָה. כנשקו של מלך האלים ההודי, גם החוכמה השלמה המוצגת בסוטרה מסוגלת לחדור דרך כל דבר בעולם. היא חותכת בכל התפיסות וההיקשרויות, אולם היא עצמה מעולם אינה נפגמת. ולכן היא מכונה סוטרת היהלום, הרי הוא החומר החזק והעמיד ביותר בעולם.

​

כפי שמבין בוודאי כל האוחז ספרון דק זה בידו, סוטרת היהלום היא קצרה למדי. ניתן לקרוא את כולה בחצי שעה בלבד, אולם אפשר להגות בה במשך חיים שלמים. היא מייצגת קבוצה של טקסטים דומים מן הקאנון הבודהיסטי הנקראים "החוכמה השלמה". כתבי קודש אלו נוטים להיות ארוכים עד מאוד, כאשר הארוך שבהם נקרא "סוטרת החוכמה השלמה ב־100,000 פסוקים". סוטרת היהלום, הכתובה בשלוש מאות פסוקים בלבד, מהווה מעין סיכום קצר של הז'אנר. אולם קיימת סוטרה קצרה עוד יותר – הכוללת 260 סימניות בלבד – ושמה "סוטרת הלב", כלומר לב ליבה של תורת החוכמה הגדולה. סוטרת הלב מדוקלמת כיום בוקר וערב בחלק גדול מן המקדשים הבודהיסטים במזרח אסיה, ותרגומה לעברית מופיע כנספח בסופו של ספרון זה.

           הרעיון המרכזי אותו מציג הבודהה בסוטרת היהלום הוא הצורך להימנע מהיקשרות לכל תפיסה שהיא. ראשית יש להתרוקן מההיקשרות לאישיות, כלומר מתפיסת המהות שלנו כישות עצמאית קבועה. שנית, יש לרוקן את העולם כולו ואת כל מה שיש בו ממהות קבועה ועצמאית. ולבסוף, יש לרוקן גם את הריקות. במילים אחרות, עלינו לנטוש הן את ההיקשרות עצמה, והן את רעיון נטישת ההיקשרות. כפי שהכריז הבודהה בפרק 14: "הנוטשים את כל התפיסות כולן – מכונים בודהות."

אולם זהו רק חלק מן הסיפור. סוטרת היהלום אינה מעודדת שקיעה מוחלטת בריקות שלֵווה אלא פעילות מושכלת ונדיבה בעולם. היא אומנם מסבירה שיש להתייחס אל כל התופעות כאילו אינן קיימות, אך מתעקשת שיש להמשיך ולפעול בעולם התופעות על מנת לעזור לזולת ולהתקדם במסע אל עבר ההארה. היא מסבירה שזה לא שיש באמת אדם בעל ישות מהותית הלומד את התורה, אבל רק מי שלומד את תורת החוכמה השלמה מסוגל למעשה להבין זאת; שזה לא שיש באמת תורה קבועה שניתן ללמוד, אבל מי שילמד את הסוטרה הזו ישיג סגולות רבות; שזה לא שיש באמת סגולות, אבל מי שישיג אותן יגיע בסוף אל ההארה; אולם גם אין באמת הארה להשיג, רק ערנות מרגע־לרגע ללא היקשרות לדבר.

           בהארה שהשגתי, מכריז הבודהה בפרק 17, "אין ממשות ואין בְּדוּת". ומהי המשמעות של כך? אולי הכוונה היא שלא קיימת הארה מובחנת, לא קיים דבר שאינו כלול בהארה. אולי הכוונה היא שרעיון ה"הארה", כשאר תורתו של הבודהה, הוא רק רפסודה המובילה אל האמת, ולא האמת עצמה. אולי הכוונה היא שפשוט צריך לקחת דברים בפרופורציה, לשום דבר אין ממשות קבועה והכול בסופו של דבר מופיע לרגע ואז חולף לו. ואולי ישנה תועלת מנטלית בתרגול של שלילה קיצונית, שלילה של כל דבר והיפוכו – לא זה, ולא לא־זה, ולא לא־זהולא־זה – והנה כבר ניתן לחוש מעט שחרור. ואולי לא.

​

מלאכת התרגום מצריכה בדרך כלל מידה מסוימת של עבודה פרשנית. אולם שעה שמנסים לתרגם טקסטים עתיקים, מופשטים, ומינימליסטים כסוטרת היהלום, התרגום והפרשנות מתמזגים האחד בתוך השני עד כדי כך שלא ניתן עוד להפריד ביניהם כלל. לא יהיה זה מוגזם לומר שכל מתרגם של סוטרת היהלום משכתב את הטקסט, למעשה, על פי תפיסותיו. בהערות השוליים המופיעות לאורך הטקסט, בנוסף לביאורים של מונחים ופרשנויות תוכן, אני מציג לעיתים גם אפשרויות תרגום נוספות לפסוקים מסוימים. אולם אמליץ לתלמיד החרוץ השואף לחוכמה להיוועץ גם בתרגומים נוספים. אחרי הכול, כל תרגום אומנם מוטה מעט לכיוון מסוים, אך אולי מכלול התרגומים מסוגל לקרב אותנו מעט אל החוכמה השלמה וחסרת ההטיות, אל חוכמת היהלום.