ספר הדרך והסגולה / לאו דזה
מסינית קלאסית: אורי קפלן

 הקדמה: אפס מאמץ

ספר הדרך והסגולה הוא ספר הספרים של מסורת הדאו, הקאנון של תורת הדאואיזם, סוד הסודות, שער כל הנפלאות, המסתורין על גבי המסתורין. אומרים שהוא הספר השני הכי מתורגם בעולם: הוא תורגם לסנסקריט כבר במאה השישית, ללטינית במאה השמונה־עשרה, ולעשרות שפות נוספות במאה השנים האחרונות. היידגר התפלסף עליו, ברכט כתב עליו שיר, קטע ממנו הולחן ללהיט על ידי הביטלס, ואינספור כותבים מודרניים קיבלו ממנו השראה על מנת לכתוב על הכול ועל שום דבר – על הטאו של העסקים, של הדיאטה, של ההורות, של פיזיקת הקוונטים ושל אומנות הפיתוי. לפחות ארבעה תרגומים הופיעו לאורך השנים גם בעברית, והכרך הנוכחי מנסה להציע חידוש פשרני, דרך של אמצע: מחד הוא נצמד באהבה למקור הסיני הקדום, לסימניות עצמן, המוצגות לצד התרגום עבור מיטיבי הלכת, ומאידך – הוא נכתב בלשון עכשווית ונהירה, לשון המאפשרת לקרוא בו באפס מאמץ.

אחרי ככלות הכול, האתוס המרכזי של הטקסט – ואחד הרעיונות החשובים בפילוסופיה הסינית כולה – הוא ה"ווּ וֵיי" (無爲), מונח המתורגם בדרך כלל כ"אי־פעולה" או "אי־עשייה", אך בהחלט ניתן לתרגמו גם בהתאם לפזמון הפופולרי הנחמד – "אפס מאמץ". החכמים הסינים הקדומים שאפו להגיע למצב בו כל הפעולות טבעיות, לא מכריחות, לא מתייפייפות, וכך תואמות באופן מוחלט את סדר הדברים ומחוללות אפקט מושלם. המלך מתרווח על כיסו ואין דבר בממלכה שאינו נעשה, כוכב הצפון ניצב במרכז הרקיע וכל הכוכבים סובבים סביבו, החכם אינו מתחרה ואינו נאבק ואינו מכריח, ועל כן מאריך ימים.

"הנהגה של ארץ גדולה דומה לבישולו של דג קטן," מכריז בחיוך, כך נדמה, ספר הדרך והסגולה. הרי אילו נטרח ונתאמץ, נפלט, נתבל, נשרה, נשמן, נאדה, נמליח, ואולי גם נטגן, סביר להניח שנהרוס את הדגיג הקטן לגמרי. וככל הנראה, אם יותר לי לומר, גם הקריאה בספר הדרך והסגולה דומה לבישולו של דג קטן. אילו נתאמץ לפרש ולדקדק בו יתר על המידה, התענוג עלול בהחלט להיפגע. מסיבה זו, התאפקתי בכל מאודי שלא להוסיף פירושים לפסוקים הסתומים, אשר מוטב ללא ספק להשאירם בים, לתת להם להיסחף בכוחות עצמם בין הזרמים, במעמקים אפלוליים ונסתרים. הרשיתי לעצמי רק את העונג הקל שבהוספת כותרות לשמונים ואחת הפסקאות, כותרות אשר אולי יהיה בכוחן לכוון מעט את הקורא הנבוך, התועה בדרך בה לא ניתן אלא לתעות.

מחברו של הספר, על פי המסורת, הוא לָאו דְזְה, "החכם הזקן" – או אם תרצו, בתרגום משעשע יותר של שמו, "הילד הזקן" – ספרן בארכיון של ממלכה סינית קטנה לפני כ2500 שנה, אשר הפך ברבות הימים לאל של ממש, בן אלמוות נערץ. מספרים שקונפוציוס בכבודו ובעצמו ניגש לארכיון להתייעץ עם "החכם הזקן", ולָאו דְזְה הסביר לו שהמוסר והצדק הם כמו יתושים מטרידים אשר אינם נותנים מנוח, ובמקום לעסוק בהם מוטב שיתרגל את דרך הדברים כפי שהם – כפי שברבורים נותרים צחים מבלי להתקלח ועורבים פשוט שחורים מבלי לצבוע את גופם. לבסוף, שחוק ומאוכזב מכך שבני דורו אינם לומדים את תורתו, נטש "הילד הזקן" את סין רכוב על שור, יצא אל עולם הפרא שבמערב, והשאיר לשומר הגבולות המשועמם את ספר הדרך והסגולה, הספר האניגמטי והמופלא אותו אוחזים אתם בידיכם כעת.

​

אורי קפלן,

ירח שלישי, שנת הדרקון.